החלטה בתיק רע"א 26071-11-11

לפניי בקשה להורות על עיכוב ביצוע החלטת בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופטת ניב), מיום 20.11.11, אשר דחה את בקשת המבקשים לעכב את המשך בירור התובענה שהגיש המשיב נגד המבקש 1 (להלן: "המבקש").

בקליפת האגוז, אציין כי המשיב הגיש תביעה נגד המבקש 1 (להלן: " המבקש"), ונגד המשיב הפורמלי 2, לתשלום פיצויים בגין לשון הרע, שהוציא המבקש כנגד המשיב במסגרת ראיון שניתן על ידי המבקש ביום 11.2.11, למוסף עיתון הארץ. המשיב גורס כי יש בדברי המבקש בראיון, משום פגיעה בזכויות היסוד שלו, הפרת חובה חקוקה, לשון הרע ועוד. בנוסף נתבע המבקש לפרסם התנצלות והכחשה של דברי הדיבה המיוחסים לו. המבקשת 2, (להלן: " המדינה"), הגישה הודעת הכרה בחסינות לבית המשפט על יסוד הוראת סעיף 7א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], המקנה לעובד ציבור חיסיון מפני תביעה בנזיקין בגין מעשה שבעטיו חבה המדינה באחריות שילוחית, אלא אם עשה את המעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשיווין נפש כלפי אפשרות של גרימת נזק כאמור. המשיב הגיש הודעת השגה על הודעת ההכרה בחסינות.

על יסוד כתבי הטענות בבקשה, דחה בית משפט קמא בהחלטתו מיום 24.10.11, את עמדת המדינה, וקיבל את השגת המבקש. משמעה האופרטיבי של החלטת בית משפט קמא הינה שהתביעה שלפניו תמשיך להתברר. בית המשפט קבע בשולי החלטתו כי כתב ההגנה יוגש תוך 30 יום, ובהמשך האריך את המועד להגשתו. על החלטה זו, הגישו המדינה והמבקש בקשת רשות ערעור, הגם שלטענת המדינה, הערעור בכל הנוגע לה, הוא ערעור בזכות.

בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, עתרו המבקשים לפני בית משפט קמא, להורות על עיכוב בירור התובענה עד הכרעת ערכאת הערעור. בקשת העיכוב נדחתה בהחלטת בית משפט קמא מיום 20.11.11, אשר ניתנה עוד בטרם הספיקו המבקשים להשיב לתשובת המבקש. בהחלטה נאמר כי הכלל הינו שהגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין וכי לא יגרם נזק אם יוגש כתב הגנה ותפורט הגנתו של הנתבע, ומכל מקום, גם אם תתקבל בקשת רשות הערעור, לא תהא כל מניעה להחלפת זהותו של המבקש בזו של המדינה שתבוא בנעליו.

המבקשים משיגים על החלטת בית משפט קמא שלא לעכב את בירור ההליך לפניו עד הכרעה בבקשת רשות הערעור, משלל טעמים. בין אלה, כי ההחלטה ניתנה מבלי שניתנה להם הזדמנות כזכותם להשיב לתשובה של המשיב, כי קיים שוני בזהות בעלי הדין אם תתקבל בקשת רשות הערעור בניגוד לאמור בהחלטה, דבר שיחייב שוני בכתבי הטענות. עוד נטען לסיכויה הטובים של בקשת רשות הערעור וכן שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים.

המשיב בתשובתו טוען שאין מקום לעכב את בירור ההליך. לדידו של זה, המבקשים מנסים להשהות את בירור התובענה שלא לצורך, להכביד בהליכים מקדמיים, נטען כי המבקשים לא עומדים בנטל המוטל על מי שמבקש עיכוב ביצוע החלטה או פסק דין, על כך שלא הוגש תצהיר התומך בבקשה, וכי מאזן הנוחות נוטה דווקא לדחיית הבקשה שכן לא ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך. עוד נטען כי סיכויי בקשת רשות הערעור להתקבל, הם קלושים.

המבקשים הגישו תשובה קצרה.

תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), מורה כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה עליה מערערים. ההלכה הפסוקה מורה כי החריג לכך הוא, אם קיימים סיכויים טובים לקבלת הערעור, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש העיכוב, וכן שיהיה קשה מאד להשיב את המצב לקדמותו אם הערעור יתקבל (ראה רע"א 5879/09 א. ארנסון בע"מ נ' אפגד חברה לעבודות הנדסה ובניין בע"מ [2009]; רע"א 5671/11 אנדרסון מדיקל בע"מ נ' אוניפארם בע"מ (פורסם ביום 1.9.11).

הגם שדומה כי לאור ההלכה דנן, צדק בית משפט קמא שעה שדחה את בקשת המבקשים לעכב את ביצוע החלטתו, סבורני כי דין הבקשה להתקבל.

בפתח הדברים אציין כי שגה בית משפט קמא שעה שלא איפשר למבקשים להשיב לתשובת המבקש, ונתן בו ביום שבו הוגשה התשובה, את החלטתו. דינה של בקשה לעיכוב ביצוע, הוא ככל בקשה, עליה חלה תקנה 241 לתקנות, המקנה בס"ק (ג1) למבקש הבקשה, את הזכות להשיב לתשובת המשיב. בעניינו, נפגעה זכותם הדיונית של המבקשים להשיב לתשובה ולהביא לפני בית המשפט קמא את עמדתם לתשובה. בנסיבות אלה, היה מקום להשיב את הבקשה לבית משפט קמא, אשר יכריע בה לאחר קבלת תשובת המבקשים. עם זאת, מטעמי יעילות, וכן בשים לב לכך שמלוא כתבי הטענות הדרושים מונחים לפניי, לא ראיתי לנכון להשיב את הבקשה לבית משפט קמא, על מנת שייתן החלטתו לאחר קבלת תשובת המבקשים לתשובת המשיב.

לגופם של דברים;

דחיית בקשת המבקשים לעיכוב ההליך בבית משפט קמא, עד הכרעה בבקשת רשות הערעור, עלולה לגרום להליכים מיותרים, ואבהיר. אם ההליך בבית משפט קמא לא יעוכב עד ההחלטה בבקשת רשות הערעור, וייתכן אף עד אחר הכרעה בבקשת רשות עליה לבית המשפט העליון, ככל שתוגש, יידרש המבקש להגיש כתב הגנה, ולאחר מכן יתקיימו הליכים מקדמים, יוגשו ראיות, ויוחל בשמיעת העדויות בתיק. תחזית אפשרית זו, מיותרת היא אם בקשת רשות הערעור תתקבל. איני רואה כל טעם בקידום ההליך בבית משפט קמא, והבאתו לידי בירור, שייתכן ואינו דרוש כלל ועיקר. אוסיף כי מסקנת בית משפט קמא לפיה המדינה תכנס בנעלי המבקש, אם בקשת רשות הערעור תתקבל, אינה מחויבת המציאות.  אם כך אכן יהיה, לא ניתן לשלול כי אפשרות לפיה בית המשפט יידרש להורות למדינה להגיש כתב הגנה עצמאי, ולקיים מחדש הליכים שכבר קוימו בתיק, והכל שלא לצורך.

אציין כי יישום ההלכה הפסוקה בדבר יעילות דיונית, על נסיבות המקרה שלפניי, מחייב את המסקנה לפיה יש להורות על עיכוב בירור ההליך בבית משפט קמא (ראה רע"א 10227/06 אינדיג נ' בובליל [2007]).

גם מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, זאת מחמת שאם תתקבל הבקשה, תהייה הפגיעה במשיב פחותה מזו של המבקש. בהקשר זה אציין כי התביעה הוגשה לפני זמן לא רב, כך שדחיית בירורה, עד לאחר הכרעה בבקשת רשות הערעור, לא תגרום לפגיעה קשה במבקש, ומבלי שאקל ראש ברצון להביא תביעות לידי בירור. מכל מקום, הפגיעה במבקש, תהייה שולית לעומת הפגיעה במשיב, אם הבקשה תדחה, שכן במצב דברים זה, מחוייב המבקש להגיש כתב הגנה, להתדיין בבקשות ביניים ויתכן אף להגיש ראיות, שכל אלה כרוכים מטבע הדברים, בהכבדה אישית על המבקש, זאת בצד עלויות כספיות שיידרש להן. למעלה מהצורך אציין כי בכוונתי להכריע בהקדם בבקשת רשות הערעור, כפוף להשלמת כתבי הטענות בבקשה, וגם בכך טעם להיעתר לבקשה.

בשולי הדברים:

אין בידי לקבל את טענת המבקשים לפיה חובה על בית המשפט ככלל, להכריע בבקשת החסינות לאלתר, בטרם החל בירור התביעה. לטעמי, ניתן לחזות אפשרות לפיה סוגיה זו תהייה דרושה לבירור במסגרת שמיעת הראיות בהליך, ולפיכך תוכרע בפסק הדין, וכעמדתם החלופית של ב"כ המשיב בכתבי הטענות שהוגשו על ידם בבקשה לחסינות לפני בית משפט קמא. אוסיף כי נכון היו עושים המבקשים לו תמכו את בקשתם בתצהיר כדין, וכנטען על ידי המשיב, הגם שלא ראיתי בטעם זה כשלעצמו לשמוט את הקרקע תחת הבקשה, לאור ההנמקות דלעיל, המבססות את קבלתה.

לאור הטעמים דנן ומשקלם של אלה, לא ראיתי מקום להידרש לצורך ההחלטה, לשאלת סיכויי ההצלחה של בקשת רשות הערעור.

לפיכך, אני מקבל את הבקשה ומורה על עיכוב ביצוע החלטת בית משפט קמא, ומשכך בירור התובענה לפניו, יעוכב עד לאחר הכרעה בבקשת רשות הערעור.

ניתנה היום ‏‏ד' אלול, תשע"ב, ‏22 אוגוסט, 2012, בהעדר הצדדים.